החלטה בתיק ב"ש 91124/07

לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן כנגד המבקש, בבית משפט השלום בפתח תקוה על ידי כב' השופטת וישקין, בתיק תעבורה ת.ד.  2635/05 מיום 21.3.07. לאחר שהורשע המבקש בעבירה כדלקמן:

גרימת מוות בנהיגה רשלנית,בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961.

העונש שנגזר על המבקש

א. 15 חודשי מאסר בפועל.

ב. 7 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור אחת העבירות בהן הורשע או עבירה של נהיגה בזמן פסילה, למשך 3 שנים.

ג. פסילה בפועל למשך 15 שנים.

הערעור המוגש עם בקשה זו, מתייחס להכרעת הדין וגזר הדין.

מעובדות כתב האישום עולה כי -

המבקש התרשל בכך שלא הבחין ברוכב אופניים שנהג על השוליים. המבקש בק"מ 125.5 סטה עם הרכב ימינה לשולי הכביש ופגע באמצעות החזית הימנית של הרכב בחלק האחורי של האופניים, הרכב המשיך בסטיה ימינה, פגע במעקה, סטה שמאלה ונעצר על השוליים הימניים בסטיה שמאלה. רוכב האופניים הוטח על השמשה הקדמית ועל גג הרכב, הועף לתעלה מימין ונהרג במקום. נהיגת המבקש היתה כשהוא עייף לאחר שלא ישן כל הלילה וכשהוא נוהג במהירות 99 קמ"ש.

טיעוני בא כוח המבקש בכתב ובע"פ:

א. המבקש בן 24 חזר בו מכפירה, והודה בעובדות כתב האישום לטענתו בשל לחץ ביהמ"ש קמא עליו.

ב. סיכויי הערעור טובים. ביהמ"ש טעה בנימוקיו לגזר הדין, שהם נימוקים להכ"ד בלא שניתנה למבקש הזדמנות להתגונן בפניהם, וקבע על סמך השערות וחישובים מידת רשלנותו של המבקש.

טעה ביהמ"ש משהתעלם מתסקיר קצין מבחן ונסיבות אישיות למבקש.

ג. למבקש ייגרם נזק בלתי הפיך, באם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר בפועל, שכן, במקרה זה, אף אם יתקבל הערעור, פסק הדין יהיה תיאורטי בלבד. לא נשקפת מסוכנות בשל פסילה בפועל שהחלה עם הגשת בקשה לפסילה עד תום ההליכים.

ד. התאונה ארעה לפני כשנתיים, ומאחר ומדובר בריצוי עונש, האינטרס הציבורי לא יצא נפסד אם יעוכב ביצוע העונש המאסר.

ה. עוד טען ב"כ המבקש, כי המבקש במצב נפשי קשה לאחר ועקב התאונה וככל שלא יעוכב עונש המאסר האלטרנטיבי ושיקומי תפגע.

טיעוני באת כח המשיבה:

סיכויי הערעור קלושים ביותר. ב"כ המשיבה הפנה לגזה"ד המנומק של ביהמ"ש קמא. בהתייחס לחומרת העונש, ביהמ"ש קמא שקל כלל השיקולים לקולא ולחומרה וערך האיזון הנכון.

תקופת המאסר בפועל, אמנם אינה ארוכה, אך לא ניתן לומר כי קצרה היא וכי תגיע לידי סיום טרם שמיעת הערעור.

ההלכה המשפטית קובעת, כי עונש יש לרצות מיד עם מתן גז"ד. ראו: ע"פ 7196/05 אריה סילברמן נ' מדינת ישראל תק-על 2005(3), 1706, בעמ' 1708:

" הכלל הוא, כי יש להתחיל בריצוי העונש מיד לאחר מן גזר הדין, אלא אם כנגד הכלל עומדים שיקולים המצדיקים חריגה ממנו.